כשאתם חיים עם הגוף שלכם כבר יותר מ-30 שנה, בדרך כלל יש לכם מושג כללי על מה הגוף יכול לבצע בהצלחה ואיפה המגבלות שלכם.
כן, כולנו יכולים להתאמן יותר בדרכים כאלו או אחרות ולשנות את הדברים שהגוף שלנו מסוגל לו, אך יש דברים כמו למשל להחזיק את הנשימה שהם פשוט אקסטרימיים מדי לאנשים הרגילים, ובכלל למה לעשות זאת?
למשל צלילה – כבר פותחו כבר המכשירים שיעזרו לנו לנשום מתחת למים לזמן לא קצר, אז למה לנסות להחליף את החוויה הזו עם עצירת נשימה? הייתי בסוג של חופשה בתאילנד כשגיליתי מחדש דברים על הגוף שלי ועל עצמי בכלל. זה היה אחרי חודשים רבים של עבודה קשה ומאומצת. רציתי מקום זול, נעים, ורגוע ליד הים שאוכל לברוח אליו. קופנגן בתאילנד ענתה על כל הקריטריונים. בערך באותו זמן בשנה שקדמה לה מצאתי את עצמי נענית בחיוב לבקשה של חברה להצטרף אליה לחופשה בתאילנד, ככה גיליתי את קופנגן הקסומה. כשחזרתי אליה רציתי לשחזר הרבה מהדברים שגרמו לי להתאהב בה כל כך בשנה הקודמת, אחד מהם היה צלילה.
הדברים הכי טובים קורים במקרה
במקרה לגמרי באי קוסמוי, האי הסמוך לקופנגן, לחבר מהעבר יש מועדון צלילה והגעתי בדיוק בעונה המתאימה לראות את כרישי הלוויתן. ניסיתי לתאם עם החבר מתי אבוא לקו סמוי ונצא לצלול אך לא הצלחנו למצוא זמן מתאים. התאכזבתי. הוא הציע לי כשראה שהתאכזבתי לנסות לעשות קורס צלילה חופשית אצל חבר שלו בקופנגן, אבל מה לי ולצלילה חופשית? אני בקושי יכולה להחזיק את האוויר 30 שניות, כמה דגים כבר אפשר להספיק לראות ב-30 שניות? משום מה, למרות שחשבתי שזה לא בשבילי בכלל, אחרי כמה ימים הסקרנות אכלה אותי והחלטתי ללכת לנסות.
בבוקר למחרת אספה אותי המורה שלי, צרפתייה מקסימה. סיפרתי לה בדרך שאני לא יכולה להחזיק את האוויר יותר מ-30 שניות, אני כנראה מקרה אבוד, אך היא הבטיחה שתוך יומיים אוכל לרדת לעומק של 20 מטר על נשימה אחת. היתה לנו נסיעה של שעה וחצי במעבורת עד לאתר הצלילה, את הזמן בסירה ניצלנו על מנת ללמוד טכניקות חדשות של נשימה. אמנם הצלחתי את כל תרגילי הנשימה החדשים, אך עדיין לא הבנתי איך תוך שעה וחצי אוכל לעשות משהו שנראה לי בלתי אפשרי. זמן הנסיעה היה לי מהיר מדי, התרגשתי ופחדתי בו זמנית, ופרפורי הלב האלו עוד יותר התחזקו כאשר היינו כבר בתוך המים, אחזנו במצוף ועשינו את תרגילי הנשימה בתוך המים.
מי שמעז מנצח
ואז הגיע התור שלי לרדת, לקחתי נשימה אחרונה, תפסתי בחבל והתחלתי לרדת כלפי מטה, כמה שרק העזתי ומיד עליתי למעלה. לא עשיתי את הבלתי אפשרי, 6 מטר זה מאוד רחוק מ-20 מטר, וה-15 שניות שזה לקח הן אפילו לא השיא של ה-30 שניות שלי. אבל משהו שם השתנה, אחרי 30 שנה בגוף הזה, לראשונה חשתי באדרנלין – הצלילה הראשונה הזו ממש לא היתה האחרונה, תוך יומיים הגעתי לעומק של 20 מטר וה-30 שניות הפכו ל-3 דקות. חופשה בתאילנד עם ערך מוסף בה גיליתי מחדש את הגוף שלי, עוצמות הנפש ופעילות חדשה שעד היום אני עוסקת בה ומתאהבת בה יותר.
